לוליין, קוסם ומאלפת אריות - כולם מאותה משפחה: הורות לילדים שונים

חיי המשפחה הם כמו הפקת ענק של מופע קרקס, והילדים שלנו? הם האמנים המובילים, כל אחד עם המופע הייחודי שלו. איך מתמודדים עם הילדים השונים שלנו ואיך כל אחד מהם דורש גישה אחרת?

כולנו משפחה אחת

מכירים את זה שילד אחד מתפרץ בבכי כשאומרים לו "לא", כאילו הודעתם לו שביטלתם את כל החגים לנצח, כשהאח שלו פשוט מושך בכתפיים כאילו אמרתם לו שהשמיים כחולים? או את הרגע המוכר הזה כשאחת הבנות חייבת חיבוק, ליטוף, שיחת עידוד של שעתיים וחצי עם כוס שוקו חם אחרי כישלון קטן, בזמן שאחותה מעדיפה להסתגר בחדר עם שלט "אל תפריעו" והודעת ווטסאפ "אני בסדר!"? יש לנו את המתעמלת האומנותית שמתכננת כל תנועה בקפידה ומשתגעת אם הקוביות בחדר לא מסודרות בדיוק בזווית של 90 מעלות. ממש לצידה מופיע האקרובט הספונטני, זה שפשוט קופץ למים בלי לחשוב פעמיים, בין אם זה בבריכה או בכל החלטה בחיים. איך אפשר לשכוח את הליצן המשפחתי? זה שהופך כל ארוחת ערב למופע סטנד-אפ שלם, כולל אפקטים מיוחדים של אוכל עף (בטעות, כמובן). וכמובן, יש לנו גם את הקוסם המסתורי, שמפתח יכולת מופלאה להיעלם בדיוק כשמגיע הזמן לסדר צעצועים או להכין שיעורי בית.

ההבנה שכל ילד הוא עולם ומלואו, או במילים אחרות, שכל אחד מגיע עם חבילת השיגעונות הייחודית שלו והצרכים שלו, היא המפתח להורות מוצלחת. כשאנחנו מתאימים את התגובות שלנו לאופי של כל ילד, אנחנו פותחים ערוץ תקשורת הרבה יותר יעיל, במקום לדבר עם הקיר (או לצעוק עליו, נודה על האמת). זה מאפשר לילדים לבנות ביטחון עצמי אמיתי, כי אין דבר מחזק יותר מההרגשה שמישהו באמת מבין אותך. דרך ההתאמה האישית הזו, הילדים גם מפתחים כישורים חברתיים בריאים. לא כולם צריכים להיות מסיבת הפתעה מהלכת, ובהחלט בסדר להיות גם הטיפוס השקט שמעדיף לקרוא ספר בפינה. בסופו של דבר, כשכל ילד מקבל את המענה המתאים לו, אנחנו רואים הפחתה משמעותית במתחים המשפחתיים, או לפחות הופכים אותם לנסבלים יותר ולפעמים למצחיקים יותר.

זיהוי הצרכים של כל ילד הוא קצת כמו להיות בלש פרטי בבית שלך, רק בלי מעיל העור והכובע המגניב. זה מתחיל בתצפית יומיומית, כמו לשים לב שדניאל תמיד צריך לדעת מראש מה התוכנית למחר (עד לרמת הגרב שילבש), בעוד שאביגיל פשוט זורמת עם החיים כמו עלה ברוח.

התהליך ממשיך עם שיחות אישיות, לא חקירות באור מסנוור, אלא רגעים קטנים של קירבה. זה יכול להיות בזמן נסיעה לחוג, בערב על המיטה, או אפילו תוך כדי הכנת הכריך לבית הספר. ההקשבה לילד, לדרך שבה הוא מספר על היום שלו, מה משמח אותו או מעצבן אותו, היא המפתח להבנת עולמו הפנימי.

"זה לא פייר!" כן, כן, אנחנו מכירים את הקריאה הזאת. "למה לאחותי מותר לישון אצל חברה ולי לא?" (כי היא בת 11 ואתה בן 6, מותק), או "למה הוא מקבל חיבוק ואני לא?" (כי הוא נפל מהנדנדה ואתה יושב על הספה ואוכל במבה). חשוב להסביר לילדים שהוגנות לא אומרת שכולם מקבלים בדיוק אותו דבר, זה אומר שכל אחד מקבל מה שהוא צריך. זה כמו שלא נותנים משקפיים לכל הילדים במשפחה רק כי אחד מהם צריך.

הורות: לנהל את הקרקס הכי מרהיב בעיר

הי, אתם שם, מנהלי הקרקס, אלו שמחזיקים את כל החוטים מאחורי הקלעים, מנסים לוודא שהמופע רץ חלק (או לפחות לא עולה בלהבות). אחרי יום ארוך של תמרון בין מופעי אקרובטיקה, קפיצות לא צפויות וקסמים שלא תמיד עובדים , אתם עושים עבודה מדהימה!

לכם, ההורים, יש את התפקיד הכי מאתגר - לנהל את המופע. לתאם בין כל האמנים, לדעת מתי צריך לעודד ומתי צריך להוריד הילוך, מתי לאפשר סלטות באוויר ומתי לפרוש רשת ביטחון. לפעמים זה מרגיש שהמופע יוצא משליטה, שהמוזיקה רועשת מדי ושכל מה שאתם רוצים זה חמש דקות של שקט מאחורי הקלעים.

אבל זכרו - קרקס אמיתי הוא לא מופע של שלמות, אלא חגיגה של יצירתיות, אנרגיה וחיים. אז חייכו, קחו נשימה עמוקה (גם אם יש לכם קונפטי בנעליים), ותמשיכו להוביל את הקרקס שלכם עם אהבה וסבלנות. כי בסוף היום, כשהאוהל נסגר והאמנים הקטנים שלכם סוף סוף נרדמים, תדעו שמחר מצפה לכם עוד מופע, עם רגעים מרגשים, אתגרים חדשים והרבה גאווה בנבחרת הכוכבים האישית שלכם.