טיק טק, הגיע הזמן

יש ילדים שבגיל שש כבר יודעים בדיוק מתי השעה של ארוחת ערב, מתי יוצאים מהבית, וכמה זמן נמשך פרק ביוטיוב. ויש ילדים שמבחינתם הזמן הוא מושג מופשט, או גרוע מזה - המלצה. אז בואו נדבר על זה רגע: ניהול זמן היא מיומנות וזה אומר לא נולדים איתה, אלא לומדים אותה.

ניהול זמן

מה זה "ניהול זמן" אצל ילדים?

ניהול זמן בגיל 6 לא אומר לתכנן לוח גאנט או להשתמש באפליקציית משימות. זה מתחיל ממשהו הרבה יותר בסיסי: לדעת מה קורה ומתי, להבין כמה זמן לוקח לי לעשות דברים, להעריך זמן מראש, ללמוד לתעדף, לדעת לעבור מדבר אחד לאחר. במילים פשוטות: להרגיש את הזמן, ולהתחיל לנהל אותו, במקום שהוא ינהל אותם (או אותנו).

איך מתרגלים את זה?

לייצר מסגרת גמישה

חופשת הקיץ לא חייבת להיות כאוס מוחלט. אפשר ליצור סדר יום פשוט, שייתן תחושת זמן בלי לקבע כל דקה. למשל:

• בוקר: זמן התארגנות + פעילות שקטה

• צהריים: שעה שקטה / סרט

• אחה"צ: בילוי בחוץ

• ערב: ארוחת ערב, מקלחת, סיפור

ברגע שיש רצף מסוים, לילד קל יותר להבין מה קורה עכשיו ומה בא אחר כך. זה הצעד הראשון לניהול זמן: לדעת איפה אני נמצא בתוך היממה.

להשתמש בזמנים מוחשיים

אצל ילדים, הרבה פעמים זמן הוא רעיון מופשט. אבל שעון חול, טיימר, שעון מחוגים או שיר קבוע - יכולים להפוך אותו למשהו שהילד מרגיש ורואה. לדוגמה:

• "כשנגמר הטיימר - יוצאים מהבית"

• "עד סוף השיר הזה - מסיימים להתלבש"

• "נשארו 10 דקות של משחק - בוא תראה על השעון מה זה אומר"

עם הזמן, הילד לומד לקשר בין פעולה לזמן ולהתחיל לשלוט בזה.

לשים לב לזוללי הזמן (בלי האשמות)

לפעמים הילד באמת לא מבין לאן נעלם הזמן. הוא בטוח שהוא התארגן "מהר", ששיחק "רק כמה דקות", או שהסרט התחיל "לפני שנייה". ואנחנו, כהורים, עומדים מהצד עם מבט על השעון ותחושת תסכול: איך שוב הגענו לרגע האחרון?

אבל חשוב לזכור: ילדים בגיל הזה לא שוכחים בכוונה, לא מבזבזים זמן כדי לעצבן אותנו. הם פשוט עדיין לא לגמרי מרגישים את הזמן. הם חיים ברגע. וזה דבר יפה, אבל גם קצת מאתגר כשצריך לצאת מהבית תוך רבע שעה.

במקום לכעוס או "להוכיח להם כמה זמן הם מבזבזים", אפשר לגשת לזה בגישה אחרת , של חקירה סקרנית. למשל:

• "שמתי לב שהתחלת להתארגן בשמונה, ורק בתשע היית מוכן. מה נראה לך לקח הכי הרבה זמן?"

• "רצית להספיק לקרוא 3 סיפורים לפני השינה, אבל יצא שנתקעת במקלחת ונשאר לך זמן לסיפור אחד קצר. איך אפשר היה לתכנן את זה אחרת מחר?"

• "נשארו רק עשר דקות לפני שיוצאים. איך כדאי לנצל אותן כדי שנספיק את מה שרצית?"

• 
  

כשהשיחה נעשית בלי שיפוט, הילד לא מתגונן, הוא חושב. וכשהוא חושב, הוא מתחיל לשים לב.

במילים אחרות, המטרה כאן היא לפתח מודעות, לא להוכיח צדק. להראות לילד שזמן זה משהו שאפשר להתבונן עליו, ללמוד ממנו, ולפעמים גם לנסות לנהל אחרת בפעם הבאה.

כמו כל תהליך, זה לא קורה ביום. אבל ככל שנתרגל לעצור לרגע ולדבר על הזמן שעבר, ככה הילדים יתחילו להרגיש את הזמן. וזה כבר חצי מהדרך ללמוד לנהל אותו.

לדבר על סדרי עדיפויות

ניהול זמן הוא לא רק לדעת "כמה זמן נשאר", אלא גם לדעת מה עושים קודם ומה מחכה לאחר כך. ההבנה הזו, של סדרי עדיפויות, היא חלק חשוב מכל תכנון עצמי.

אבל אצל ילדים זה לא תמיד ברור. מבחינתם, הכול חשוב וגם הכול עכשיו. הם רוצים ללכת לגן השעשועים, אבל גם להמשיך לבנות בלגו. לראות סרט, אבל גם לשחק עם חבר. והם לא מבינים למה אי אפשר "גם וגם וגם", או למה אנחנו מתעקשים על מקלחת דווקא עכשיו, באמצע בניית הארמון מקרטוני ביצים. וזה בדיוק המקום ללמידה.

כשהילד לומד לשאול את עצמו: "מה יותר דחוף? מה כדאי לעשות קודם? מה יקרה אם אדחה את זה?" - הוא מתחיל לבנות את היכולת לנהל את הזמן מתוך בחירה, לא מתוך לחץ חיצוני.

מתרגלים את זה דרך שיחה יומיומית, דרך הצעות פשוטות שמאפשרות לו להיות שותף בהחלטה:

• "יש לך חצי שעה עד שיוצאים. אתה רוצה להספיק גם לראות סרטון וגם לשחק? מה כדאי לעשות קודם כדי שנספיק?"

• "אם נסדר את החדר עכשיו, נוכל אחר כך לשחק בלי שיפריעו. נשמע לך הגיוני?"

• "אם תעשה עכשיו מקלחת, אחר כך יישאר לנו זמן לקרוא שני סיפורים. אם תתקלח מאוחר, כנראה נספיק רק אחד."

אנחנו לא באים להכתיב, אלא להוביל לחשיבה. ולפעמים, הילד יבחר את הסדר שפחות נוח לנו וזה בסדר. החוויה שלו היא של בחירה, של אחריות על הזמן שלו, ושל תוצאה שנלווית לה. זו בדיוק הלמידה. כי לא תמיד נוכל להיות שם כדי להזכיר לו מה עדיף. אבל אם הוא ילמד להבחין לבד, הוא יוכל לנהל את הזמן גם כשאנחנו לא ליד. וזאת המטרה בעצם: שהוא יהיה מסוגל להתנהל לבד.

בסופו של דבר, סדרי עדיפויות זה לא רק מה קודם למה, אלא גם לדעת מה חשוב לי יותר, מה אני מוכן לשחרר, ואיך אני מוצא איזון בין הרצונות שלי למה שהיום מאפשר. זו מיומנות לחיים שלמים. בעולם שמלא בגירויים, מסכים, הזמנות ופיתויים, ילדים (וגם מבוגרים) צריכים לדעת איך לנהל את עצמם בתוך הזמן שיש להם. והקיץ, עם כל הפיתויים שבו, נותן לנו מעבדה נהדרת לתרגול. לא מושלם, לא מסודר לגמרי, אבל מספיק טוב כדי לשים יסודות להרגלים שילכו איתם גם לשנה הבאה.

ניהול זמן אצל ילדים הוא לא שליטה מוחלטת בלו"ז, אלא ההתחלה של משהו חשוב: מודעות לזמן, אחריות על הבחירות, ותחושת שליטה.

בפעם הבאה שהילד אומר "מה, כבר לילה?!" או "רק התחלתי לשחק!" אחרי שעה, תדעו: יש פה הזדמנות לתרגל. לשים לב. ולבנות מיומנות לכל החיים.